The Kilimanjaro experience and Zanzibar - February 2015



הקילימנז'רו ופסגתו 5895 מטר


המסלול בקו חום הוא MACHAME    והירידה בוורוד ל- Mweka




יום א' -  25.1.2015 -  מהבית לטנזניה

כבר אתמול הרגשתי רע ובלילה נדדה שנתי.
עכשו בוקר, ההרגשה לא משהו, ובני כבר כאן להסיעני אל הרכבת. לשמחתי, המעבר בין הרכבות
לא היה קשה במיוחד עם הציוד הכבד. טסתי עם הטורקים דרך איסטנבול.
נמל התעופה שם דומה לבזאר הגדול, עם שפע דוכנים וחנויות מכל טוב,
המצטיינים שבהם הם דוכני המזון.
מאיסטנבול לטנזניה ( JRO  =  Kilimanjaro Int'l Airport)  שבע שעות טיסה.
נחתתי בטנזניה ב- 2 לפנות בוקר, תהליך קבלת הויזה היה די מהיר - העלות 50 $
למרות הנחיתה לפנות בוקר, ג'ורג', (מנהל הסוכנות) בא לקבל את פני להסיעני
למלון בעיר  Moshi.
בקשתי ממנו לדחות את תחילת הטרק ביום, והוא הסכים.
למלון Panama הגעתי מעט אחרי 3 בבוקר, מטושטשת מחוסר שינה.


יום ב' - 26.1.2015      Moshi
במלון פנמה החדרים גדולים, יש מגבות, חדר רחצה מרווח והכל במחיר 45 $ ליחיד, כולל
ארוחת בקר.
קמתי בהרגשה לא משופרת. בשעה 10, בא ג'ורג' במכונית גדולה, טויוטה כמובן (כמו רוב
כלי הרכב בטנזניה), יחד עם מנהלת המשרד ג'ולי, להסיעני לסידורים.
שכרתי חותלות (חשובות בעקר ביום הטיפוס האחרון), החלפתי מעט כסף למטבע מקומי,
ואחרי בקור במשרד של ג'ורג' -Kilimanjaro Brothers - נסענו למסעדה טובה במרכז העיר.
ג'ורג' הזמין אותי לארוחה ושם גם פגשתי את Peter שיהיה המדריך שלי בטרק, יחד עם עוד
7 אנשי צוות, כולל טבח וסבלים, שהרי צריך לסחוב כל האוכל לכולם, אוהלים ושאר ציוד אישי.
פיטר בחור צעיר וחביב, החל לשאול אותי שאלות חשובות הנוגעות לנסיון ההליכה שלי,
העדפות בתפריט המזון וכו'.
העיירה מושי, מונה למעלה מחצי מליון תושבים. ממנה ניתן לראות את פיסגת הקילימנז'רו אבל
רק מוקדם בבקר, ולמשך כחצי שעה לפני השקיעה. בשאר הזמן ערפילים ואובך מסתירים את ההר.
מסביב, הכל ירוק ואדמה טובה לחקלאות, בזכות שפע גשם שיורד כאן בשתי עונות, באביב ובסתו.
רוב האוכלוסיה נוצרית לכן שמות מערביים נפוצים, יש מיעוט מוסלמי ומסגדים מפוארים...



                      
הקילימנז'רו מגג המלון לפנות ערב


יום ג' - 27.1.2015  (יום מנוחה נוסף)
הרגשתי השתפרה מעט. פיטר, מרצונו החופשי הבטיח לקחתני לסיור קטן בעיר. הוא הגיע
ב- 10:00 ויצאנו לשוק הגדול, שם מוכרים פירות וירקות מכל סוג והשפע הוא עצום.
משם הלכנו לבית הקפה היחיד בעיר שבו ניתן לשתות קפה אמיתי - אספרסו וכדומה -
Union Cafe. זה המקום אליו מגיעים כל התיירים המערביים. בכל מקום אחר ובמלונות,
מגישים רק קפה נמס באיכות ירודה.
לפנות ערב אירגנתי את הציוד שלי לטרק ואת התיק הגדול שישאר באיחסון המלון.


                        
פיטר המדריך לטרק

         
ג'ורג' וג'ולי בבוקר היציאה







1 - יום ד' - 28.1.2015   Machame gate 1800m to Machame Camp 2950m

למרות שאני לא במיטבי, אני נרגשת מאד לקראת ההרפתקה. יוצאים לדרך ב- 08:30 ולפנינו
שעה של נסיעה דרך איזור כפרי ירוק, שופע בוסתנים של עצי פרי, אל שער הכניסה מצ'אמה.
ברחבת הכניסה, מתארגנים הסבלים של כל הקבוצות, לנשיאת הציוד. כאן (בניגוד לנפאל) יש
הקפדה מלאה על המשקל המותר לכל סבל לשאת - הכל עובר שקילה. העיכוב די גדול, אך
לבסוף מתחילים בהליכה. מזג האויר מצויין, וישאר דומה משך כל השבוע, למרות שרוב
המטיילים, חווים לפחות יום אחד של הליכה בגשם. איזה מזל נפלא !
השביל ביום הראשון הוא נוח - רחב ומטופח מאד, עם מעברי מים כל 40-50 מטרים,
על מנת לשמור עליו ולמנוע שלוליות. ההליכה בעליה רצופה, בכמעט 6 שעות
עלינו 1200 מ', בקושי עוצרים למנוחה...
קבלתי אוהל די גדול לעצמי, אבל אין אוהל חדר-אוכל והטבח מבשל באוהל קטן. התלוננתי
אצל פיטר על שאוכלים על הריצפה באוהל נמוך.  מחר יסתבר לי, שהוא יצר קשר עם ג'ורג',
ששלח שליח מיוחד, עם אוהל מטבח גדול...
במחנה פגשתי 4 ישראלים נחמדים, שכמובן התלהבו להיוכח שגם אני בדרך למעלה.
לאומים נוספים שפגשתי: אמריקאים, אוסטרלים, שוודים, רוסים.
היום נכנסו למסלול זה 72 תיירים וקרוב ל-300 סבלים ואנשי צוות מקומיים. אני הכי
מבוגרת מבין 72 המטפסים.




הסבלים מתארגנים

                
השביל ביום הראשון






2 - יום ה' - 29.1.2015
  Machame Camp 2950m to Shira 2 Camp 3850m
היום השביל שונה, טבעי לגמרי, זרוע סלעים בגדלים שונים, וכולו במגמת עליה שבחלקה
בשיפועים קשים. יום מעייף שהסתיים לי אחרי 6 ורבע שעות. השביל מלא מטיילים
וסבלים, די צפוף. הסבלים הם בממוצע בכמות פי 4-5 ממספר המטיילים. הם נושאים את
המטען בעקר על הראש כאשר על הגב רק תרמיל קטן של חפציהם האישיים.
מזג האויר לא משהו, הולכים דרך עננים או ערפל וכמובן אין שום פיסת נוף.
במחנה הפתעה - הגיע אוהל חדר אוכל, עם שולחן וכסא, שמשמש גם את הטבח לבישול.
האוכל מצויין ובכמות גדולה, בבקר יש פירות לבחירה - בננות, מנגו, אננס...

הצוות שלי מונה בהתחלה 8 אנשים: פיטר המדריך, קינג הטבח, ריצ'רד - בחור ענק סבל,
ועוד 5 סבלים, מתוכם יעזבו מחר שניים כי אחד מהם חלה והשני ילווה אותו למטה.
כולם הולכים בנעלים, לא בקפקפים ולא בסנדלים, (בשונה מנפאל...).
השכר של סבל  בשבוע סחיבה קשה, 10 $ ליום. עד לא מזמן שולמו רק 5 $ / יום.






                       



3 - יום ו' - 30.1.2015
   Shira 2 Camp 3850m to Barranco Camp 3900m
המסלול מתחיל בשביל מצויין, בשיפועים סבירים. יש לעלות למגדל הלבה 4600 מ'
Lava Tower שם עוצרים בצהרים למנוחה ואכילה, כאילו התאקלמות,
כי משם יורדים אל המחנה. בזמן הירידה, מתחיל לרדת שלג-ברד, שאינו מרטיב אותי אבל
מרטיב את השביל ויוצר בוץ, וימשיך לרדת כל הערב ורוב הלילה. 
נהיה קר מאד, עננים וערפל נמוכים ומקשים על הראות.
אני מרגישה לא כל כך טוב, משתעלת מאד. לקחתי קודאין כדי לנסות לישון בלילה. למעשה,
לא הצלחתי לישון מספיק באף לילה. במהלך הטרק אני נמנעת מלקיחת תרופות.

בכל מחנה יש ביתני שרותים - קרש עם חור מעל בור - ובאופן כללי ההר נקי מאשפה.
האשפה מפונית עם הסבלים חזרה, לא משליכים אותה לבורות השרותים.
בכלל יש כאן, בפארק הקילימנז'רו, הקפדה גם על כללי בטיחות ושרותי חילוץ יעילים.
בערב, הוציא פיטר מהתיק שלו, מכשיר למדידת אחוז קליטת החמצן בדם. למרות שאינני
מרגישה טוב, התוצאה שלי מצויינת 88%. פיטר הסביר לי שכל מדריך חייב למדוד את
אנשיו בכל ערב. מתחת ל- 60% לא מאפשרים המשך העליה !
עובדה היא, שלמרות הברונכיט שמחמירה אצלי, תוצאת הבדיקה יורדת רק במעט, רחוקה
מגבול הסכנה - 60%, סימן שאינני סובלת ממחלת גבהים.

                  


הסבלים והמטען על הראש










4 - שבת - 31.1.2015
    Barranco Camp 3900m to Karanga Camp 3960m
היום צריך לטפס על קיר בָּרָאנקו שגובהו 240 מ' וקצהו העליון ב- 4200 מ' !
כבר בבקר רואים את הקיר, שמעבר לנחל, שעליו יש לטפס.   ב- 08:15 התחלתי ללכת.
תחילה יורדים אל הנחל היבש, אותו חוצים ומשם מתחיל הקיר. אין בו יתדות, יש למצוא
בליטות סלע כדי להאחז. הטיפוס לא קל, מה גם שנעשה בגובה מעל 4000 מ', אבל החוויה
בהחלט מהנה, ויש סיפוק עצום למעלה, בנקודת השיא. בעת הטיפוס, זכינו ל-3 שעות של
שמש ולאחר מכן הגיעו העננים. כמות המטיילים והטיפוס האיטי על הקיר, גורמים לעיכובים,
לצפיפות על השבילים ובנוסף יש כמובן לתת לסבלים זכות קדימה.
בהמשך הדרך, עברנו ליד נחלים שחלקם העליון קפוא והמים זורמים מתחת "לגג" קרח =
מראה מדהים.
למחנה הגעתי אחרי 6 שעות הליכה וטיפוס, עייפה ומרגישה לא משהו... השיעול לא פוסק
כמו גם הנזלת. לא מצליחה להרדם בלילה.
רוח חזקה החלה כבר בערב ובלילה התגברה יחד עם גשם. האוהל טוב, נשאר יבש.
מחנה קראנגה יושב מעל עמק קראנגה, אך בגלל העננות הנמוכה לא רואים שום נוף.
קר מאד בקצוות של היום, כלומר, בבוקר ובערב.

שמתי לב, שסבלים מכל קבוצה, שחולפים על פני, מברכים אותי בחביבות רבה.
התברר לי, שיצאה לה שמועה, בין כל הסבלים והמדריכים, שיש "סבתא" שהולכת כמו כולם.
רוב הקהל הם אכן צעירים, בממוצע בני 40-45.





קיר באראנקו 










5
- יום א' - 1.2.2015    Karanga Camp 3960m to Barafu Camp 4670m
מחנה בָּראפו הוא מחנה הבסיס ממנו עולים לפיסגת הקילימנז'רו ויורדים אליו חזרה.
משאירים כאן כל הציוד הגדול, הסבלים יכולים לנוח עד שהמטפסים חוזרים מהפיסגה,
ואז ממשיכים בירידה.
השביל אל בראפו בעליה כמובן, חלקו תלול ורובו דרדרת. נזקקתי ל-5 שעות הליכה,
במאמץ גדול, כאשר כל מערכת הנשימה נגדי והגרון כואב מאד. כשהגעתי בסביבות
1 בצהרים, האוהל שלי עמד מוכן. מותשת, פרשתי את שק השינה, ובלי הפנימית נשכבתי
לנוח עד ארוחת הערב שתוכננה לשעה 4 אחר הצהרים. כך נהוג, אוכלים מוקדם, נחים עד
קרוב לחצות הלילה, ואז מתחילים ההעפלה לפיסגה בחצות.
אכלתי רק מעט, הכנתי כל הציוד לחצות וניסיתי שוב לישון, לא הצלחתי. בקושי קמתי
בשעה 22:45, הכל בהילוך איטי מאד, לבשתי כל השכבות שהיו לי, הביאו לי לאוהל
תה חם ועוגיות. רק שתיתי וב- 23:30 יצאנו לדרך עם פנסי ראש. פיטר צרף את הסבל
ריצ'רד על מנת שישא את התרמיל שלי, ואני בפעם היחידה רק עם מקלות ההליכה.
פעם ראשונה שנפרדתי מהתרמיל שלי.
אני בקושי גוררת רגלים, ואז בגובה בערך 4900 מ' נכנעתי. לא יכולתי יותר. פיטר ראה
והציע שטוב שארד כי בקצב הזה לא אגיע ...
חזרה במחנה בראפו נכנסתי לאוהל ונשכבתי חולה בשק השינה.

      






הפיסגה הנמוכה של ההר - MAWENZI



6 - יום ב' -
2.2.2015 -   Barafu, Attempt Uhuru, via Mweka gate to Moshi      

מעט אחרי 9 בבוקר, הציעו לי לקום, לאכול ולהמשיך בירידה. ארך לי זמן להבין שצריך
להמשיך לרדת...  עם התרמיל, ירדתי לאט, עברנו את מחנה Millennium ובמחנה האחרון
לפני השער, Mweka בגובה 3100 מ', פיטר הציע שארד על אלונקה, אחרת אין סכוי שנגיע
לשער גם בעוד יומיים. הייתי מותשת והסכמתי, אבל זה היה מסע של סיוט: האלונקה היא רשת
בתוך מסגרת ברזל שארבעה גברים מחזיקים בפינותיה והיא נוסעת על גלגל אחד במרכז המיטה,
כשכל אבן קטנה מזעזעת אותה. על הרשת פרסו לי שק שינה ולמראשותי היה התרמיל, כל זה
לא עזר לבלום את החבטות מאחר והבחורים רצו מהר במורד.
אבל, למרות אי הנוחות (לשון המעטה...) שבפינוי, ראוי לציון האירגון והציוד, שפרוש בכל
מחנה לצורך פינוי. גם מערכות הקשר אל הגורמים המחלצים עובדות ביעילות - נראה בהמשך.
אחרי 3 שעות של טילטול וסבל על האלונקה, הגענו אל שער היציאה מהפארק -
Mweka Gate בגובה 1640 מ'. כאן הופתעתי לראות שהמתין לי ג'יפ על מנת לפנות אותי
לבית חולים !  כך זה עובד כאן.
סרבתי לנסוע לבית חולים והמתנתי לרכב של הסוכן ג'ורג' שיקח אותי למלון ב- Moshi.
במלון התחלתי מיד לקחת אנטיביוטיקה מתאימה. כל עוד הייתי על ההר,בגובה,
לא העזתי לגעת באנטיביוטיקה.

יום ג' - 3.2.2015          Panama hotel in Moshi

קמתי לאט, חלשה ומותשת. כיבסתי מעט בגדים ואחר הצהרים נפגשתי עם ג'ורג'.
הבעתי בפניו אכזבה מהעובדה שלא צורף אוהל גדול למטבח וחדר אוכל,
והוא היה הגון ופיצה אותי ב- 40 $
לפנות ערב, הלכתי למלון גבוה, שבו מרפסת תצפית בקומה העליונה, להציץ בפיסגת
הקילימנז'רו, הנגלית רק לזמן קצר לפני השקיעה.

יום ד' - 4.2.2015  במלון במושי

עוד יום מנוחה, כביסה והתארגנות לטיסה לזנזיבר מחר.
בצהרים, עם פיטר, הלכנו ל- Union Cafe ושוחחנו על דא ועל הא עם כוס קפה טוב
ועוגות משובחות. די מפתיע בעיירה פשוטה זו.

יום ה' - 5.2.2015   טיסה לזנזיבר   Flight to Zanzibar with Costal-Aviation
ב- 08:30 בא ג'ורג', עם נהג, להסיעני לשדה התעופה ממנו יוצאות טיסות פנימיות בטנזניה
ולזנזיבר. הנסיעה אורכת שעתיים, לשדה תעופה קטן, ממנו ממריאים מטוסים קלים בלבד.
בפעם ראשונה טסתי עם מטוס ססנה CESSNA שבו 12 מושבים מאד נוחים, וטייס צעיר
נחמד. די חששתי מטיסה של שעה + 45 דקות במטוס קל, אבל הטיסה היתה ממש נעימה.
בשדה התעופה של זנזיבר, שהוא גם בינלאומי, תהליך היציאה היה מהיר מאד. עמד שם גם

מטוס גדול של אירן...
ביציאה המתין לי נהג מונית שנשלח על יד בית המלון Warere אותו הזמנתי מראש עוד
טרם יציאתי מהארץ. המונית עלתה 10 $. במלון קבלתי חדר גדול כי  מחר אמורה להגיע
שרה, להצטרף אלי לבלוי באי. המיטות גדולות, עם כילה, חדר רחצה מרווח אבל מים
יוצאים רק בזרזיף דק במקלחת...
אני עדין מרגישה לא טוב, ממשיכה לקחת אנטיביוטיקה באדיקות. לצהרים יצאתי למסעדה קרובה
ובערב החלטתי לאכול במלון.
לעומת הרוב הנוצרי בטנזניה, באי זנזיבר הרוב המוחלט הוא מוסלמי. יחד עם זאת, יש
סובלנות רבה אל התיירים שמסתובבים בבגדי ים ובגדים חושפניים, כי חם כאן מאד.

זנזיבר ממטוס ססנה

גם תיירים מאירן הגיעו...




יום ו' - 6.2.2015  
  Stone Town Zanzibar, hotel Warere 
ארוחת בוקר נחמדה וצנועה על גג המלון, המשקיף על הים.
קבעתי עם Abi האנגליה שתאסוף אותי מהמלון ונלך לבית קפה טוב. Abi כבר מכירה היטב
את העיר הראשית בזנזיבר , והובילה אותי ל-  Zanzibar Coffee House  במרכז
העיר העתיקה, בתוך מבוך של סימטאות. כאן דברי מאפה משובחים וקפה טוב.
את Abi הכרתי באתר  Tripadvisor כאשר בררתי פרטים שונים על זנזיבר. התברר
שהיא תהיה באי באותו זמן כמוני.
אחר הצהרים הגיעה שרה ולארוחת ערב הלכנו לפארק הגדול Forodahni שבו
נפתח כל ערב שוק אוכל ענק. זו חוויה למרות שהאוכל שם לא משהו...


שבת  - 7.2.2015  
   Spice tour
מהמלון אירגנו את הסיור של חצי יום, לחוות תבלינים. יש הרבה חוות כאלה ומענין לראות
כמה מצמחי התבלין - מהו הצמח ממנו הם באים . תמורת 20 $ לאדם, היתה לנו הסעה,
סיור וגם ארוחת צהרים של מקומיים, טעימה מאד.




קליפת העץ היא הקינמון המוכר

בחור טיפס על העץ להביא לנו קוקוס





יום א' - 8.2.2015
  Jozani Forest
שוב הזמנו במלון סיור לשמורת יער ג'וזאני, שבו שוכנים הקופים מגזע קולומבוס, המיוחדים
לזנזיבר. ביער קבלנו מדריך אתו צעדנו בשבילים בתוך הג'ונגל הקטן.
כשחזרנו בצהרים חיפשנו את בית הקפה הידוע בעיר העתיקה -  משימה לא פשוטה בתוך
מבוך הסימטאות. ארוחת ערב אכלנו במלון מפואר - Serena השוכן על חוף הים המערבי.


קופי הקולומבוס הייחודיים ליער בזנזיבר


מונגרובים




15.2.2015
- 9.2.2015    -    Villa Kiva in Matemwe
בדיוק בשעה 9 הגיע נהג המונית Assi אשר הומלץ לי על ידי Abi. תמורת 40 $ הוא
הסיע אותנו לחוף המזרחי, לעיירה קטנה מטמווה, לאכסניה Chui שהומלצה על ידי Abi.
הנסיעה ארכה כשעה, חלקה בדרכי עפר, אך האכסניה התגלתה כמקום מוזנח ולא מתאים לטעמנו.
מאוכזבות עזבנו את המקום, ולמזלנו מצאנו את Villa Kiva בקרבת מקום.
וילה-קיווה היא מלון בוטיק, כמו רוב המלונות לאורך החוף, בבעלות איטלקי ומנוהל על ידי
גבריאלה (איטלקיה כמובן) שדוברת גם סוואהילית - השפה המקומית.
תמורת 100 $ קבלנו חדר נחמד ומאובזר, כולל ארוחת בוקר עשירה.
מעכשו, נבלה ברגיעה, על חוף האוקינוס ההודי, עד הפרידה מהאי . . .
המלון שוכן ממש על החוף ובנוי בצורה כזאת שרוח הים מצננת אותו, לא מזיעים למרות
שהטמפרטורה בשמש היא בסביבות 40 מעלות !  הים תמיד צלול, חמים, כחול או ירוק,
המים רדודים בעקר בשעות השפל. במלון יש בריכה קטנה וסביבה המון מיטות שיזוף. כל
השטח נקי מאד ומטופח, כולל צמחיה ופרחים. יש wifi ואוכל טוב יוצא מהמסעדה, שבה
אכלנו את כל שאר הארוחות.
למלון יש גנרטור, כך שהאורחים לא מופרעים על ידי הפסקות החשמל המרובות באי.
כאן פגשנו את שתי הדיילות הצרפתיות, שעובדות עבור חברת התעופה של דובאי ואף
גרות שם, SIGO & ALEXA. לפעמים אכלנו אתן במלון ולעיתים טיול יומי אתן. באחד
הימים, לקחנו ארבעתנו מונית אל העיירה הצפונית ביותר NUNGWI, שם נמצאים
רוב מלונות היוקרה וחופים כחולים.

VILLA  KIVA








החוף הפרטי
ים שקט, צלול, פרטי






החופים הכחולים ב- NUNGWI בצפון האי זנזיבר






ב- 15.2.2015
הסתיימה החופשה הנהדרת - שרה טסה מהאי הביתה, ואני חזרתי בטיסה
פנימית (שוב במטוס ססנה) לעיירה מושי. למחרת בערב, הוסעתי על ידי ג'ורג' לשדה
התעופה הבינלאומי JRO לטיסה הביתה דרך איסטנבול.

איזה מזל  שתכננתי לטוס לזנזיבר, כך יכולתי להרגע אחרי האכזבה מהטיפוס על
הקילימנז'רו. האמת, לא בא לי לחזור ולנסות שוב - אין שום דבר יפה בטרק הזה,
פרט לאתגר להגיע לפיסגה בגובה 5895 מ'.  נפאל מושכת הרבה יותר,
עם נופים מדהימים בכל יום,בכל מסלול.


שקיעה בחוף המערבי, בעיר הראשית STONE TOWN





















2 תגובות:

  1. מרתק. הצלחת להעביר בצורה נפלאה את כל חוויותיך. ועל אף היותך חולה ראית ודאגת גם לציין את המדריך צוות הסבלים וכמובן מנהל הסוכנות. נהנתי לקרוא! וכמו תמיד הצילומים מקסימים

    השבמחק
  2. תודה לך, חברה יקרה !

    השבמחק